שירים מהמגירה של חגי אברהמי
רחוק מהבית
רחוק ממך
בארץ זרה
עם כוכבים אחרים
ושמש קרה
חושב עליך
מתגעגע
לימים חמים
ללילות עם כוכבים וירח
עם חום גופך לצידי
לגרש את העצבות
לגרש את הכאב
לשמור את האור בעיניים
לשמור על האופטימיות
ללכת שבי אחר האהבה
אחר החיוך הפנימי
ולא להניח לחושך
להכנס הביתה לנשמה
נוסע הביתה
הדרך לא נגמרת
עוצם את העיניים
ורואה אותך
נושם אותך עמוק
ויודע
שעוד מעט
נהיה ביחד
בתוך הכאב מצאתי שמחה
בתוך החשיכה מצאתי אור
והבנתי שזו היתה המתנה
שלי
אלי
אהבה גדולה
מצאה אותי
הביאה לי שלווה ואושר
אהבה
שלי
אליך
חוזר בדמיוני למחוזות ילדותי
זוכר את הבית
את החצר
זוכר חברים
ואהבות בוסריות
זוכר חיוכים
וריחות של תבשילים
שנעלמו ואינם
אמא
נזכר בך לפעמים
כאילו לא ברור
איך נעלמת פתאום
אמא
נזכר לפעמים בעינייך
בקול
בהכל
איך חינכת
איך דיברת
איך יעצת
היית שם תמיד
ועכשיו
נותרו רק זכרונות
שלעיתים כמו צונאמי
מציפים
ולעיתים לא
היית איתי מההתחלה
ואני הייתי איתך בסוף
הסוף שלך
הכואב
הלא נתפס
אמא
לעיתים הילד שבי מתעורר
רוצה לנשום עמוק
את האביב
רוצה לחבק את כולם
רוצה לאהוב בלי גבול
רוצה לכבוש את הכל
את כולם
ואני מסתכל מהצד
מחייך
שומר עליו מרחוק
וכשהוא נרדם מאושר
אני נותן לו נשיקה על המצח
ומבטיח לו שאני לא שוכח
הבטחות ישנות
אוסף את עצמי
לובש את חליפת היום יום
וחוזר לשיגרה
במים סוערים
בלילה אפל
אבדה לי דרכי
ואתה הגעת עם חיוך
הבאת את השמש
הכנסת אור לחיי
והקשבת לחלומות
אתה שתמיד היית איתי
כשסיפרתי לך על אהבות
ועל אכזבות
אתה שתמיד היית איתי
בגן בכיתה ובצבא
אתה ששמרת עלי
שלא אלך לאיבוד
בניווט אל היעד
בחיים
אתה שניחמת אותי
כשדמעות הפרידה זלגו
אתה שחיבקת אותי
בלילות הקרים
אתה שהיית איתי בעצב ובשמחה
אתה שקיבלת אותי
בלי לשפוט
אתה
אלוהים
עברתי סערות
ולילות חשוכים
כמעט ואיבדתי תקווה
לימים טובים יותר
ואז החלטתי
לשנות את דרכי
לפסוע באור
לפקוח את העיניים
ולראות שהשמש זורחת כל יום
הולך בימים ובלילות
והשמש בליבי
והאור בעיני
לחיות ולאהוב
להרגיש פרפרים בבטן
לחייך ולצחוק
כאילו אין מחר
לראות את השמש גם ביום סגריר
לקום בבוקר מאוהב
ובערב לא לרצות לישון רק להסתכל בעינייך
לטפס על עצים
על הרים
להגביה עוף
להרגיש שהכל אפשרי
בלי גבולות
לאהוב לחיות
לאהוב אותך
הורים
הם מביאים אותנו לעולם
הם מגדלים אותנו
דואגים לנו
למחסורינו ולצרכינו
תמיד
הם תמיד שם
תמיד נהיה ילדים שלהם
גם כשנהיה מבוגרים
וכשהם מבוגרים
אנחנו דואגים להם
למחסורם
לצרכיהם
תמיד נהיה שם בשבילם
ילדים
במים סוערים
בלילה אפל
אבדה לי דרכי
ואתה הגעת עם חיוך
הבאת את השמש
הכנסת אור לחיי
הילד שבי
מבקש קצת חופש
הילד שבי
מבקש לצאת החוצה
הילד שהיה תמיד שונה
הילד שתמיד חיפש תשובות
בספרים ובכוכבים
הילד שצעד תמיד בשבילים שפילס לבד
הילד שבחר להיות אחר
לא ללכת עם העדר
נפעם מהעולם החדש
רק השמיים והכוכבים הם הגבול
להגשים את כל המטרות
להיות מי שאתה
צא מחוץ לקופסא
קח חופש מהכבלים
ברוך הבא
לעולם שלך
לנשום עמוק
אויר פסגות
לראות רחוק
ראשי הרים
לכבוש עוד יום
לכבוש גבעה נוספת
ילד נכה
תמיד אמרו לך
לא נורא
תמיד הסתכלו עליך מהצד
תמיד חיבקו
אבל לא האמינו בך
אבל אתה
תכבוש את העולם
ותשנה החוקים
ולא תתן למוגבלות להגביל
תחלום רחוק
ותגיע גבוה
כי הצלחה בחיים
היא התגברות על מכשולים
ואתה יכול
אתה תראה לכולם
שאפשר
אתה תנצח את המגבלות של המוגבלות
אתה תגיע למטרה
ותכבוש את היעד
למרות שאתה ילד נכה
עמית וליאור
יד ביד
יד ביד צועדים
ילדים
בשביל החיים
אהבה פורחת
יד ביד צועדים
נבוכים
מתחת לחופה
אהבה פורחת
יד ביד צועדים
עם ילדים
בשבילי החיים
אהבה פורחת
יד ביד צועדים
כבר עברנו הרבה שנים
מחייכים
אהבה פורחת
אוסף את רסיסי חיי
ידיי מדממות
אוסף את רסיסי חיי
כבר לא אשוב לשם
הלב מדמם
העיניים דומעות
ויודע שהדלת לחזור
ננעלה
משאיר את רסיסי חיי
מאחור
ויוצא לדרך חדשה
נשבע שלא אזכור
וחובש לי את הלב
יודע שכל דמעה
כמו ים
תפתח את הכאב
צועד זקוף אל המחר
מקווה לטוב
מתאמן לחייך
ולהיות אופטימי
אלוהים תן לי כוח
לא להיות פסימי
העולם נע בקיצבו
איש לא מבין
לאהבה דרכים משלה
לא לצחוק
להבין
השמש והירח בדרכם
איש לא מבין
אהבות מתחילות נגמרות
איש לא מבין
חיים ומוות בריקוד מוזר
איש לא מבין
הנה נולד הנה מת
לא לבכות
להבין
אמת ושקר הגבול לא ברור
איש לא מבין
תגיד את האמת הקשה ותחייה
לא לקלל
להבין
אמונה אלוהים ואמת
איש לא מבין
מדענים מחפשים הוכחות
להבין
נועה
נועה עוד מעט חיילת
עוד מעט עוזבת את הבית
יוצאת משער הבית
ונכנסת לשער הבסיס
פושטת את הג’ינס
ולובשת מדי חאקי
מורידה את האיפור
ומורחת צבעי הסוואה
משאירה את הילדות מאחור
ונכנסת לחיים אחרים
שינוי
כמה מפחיד
וכמה חששות
לילה ראשון בלי אמא
לילה ראשון בצבא
עם חברות זרות ומפקדת
לספור את השעות והימים
שנשארו עד לחופשה הביתה
לספור את השבועות והשנים
עד לשחרור מהצבא
נועה, עמוד דום
לימין שור
עד לשחרור
הדרך קשה וארוכה
ויעדה לא ידוע
הדרך קשה וארכה
יותר משנה או שבוע
מביט לאחור בסיפוק
על שלל הישגים
מביט לעתיד לא ידוע
מרובה מכשולים
וההולכים איתי
מתרבים ומתמעטים
ואין לה סוף רק התחלה
והיא נתיב הנכבש לראשונה
ותן לי את הכוח
להתמיד ולהלך בדרך
ותן לי את החכמה
לבחור נכון
וללמוד להיות מאושר
מהבחירות שבמהלך הדרך
ללמוד לחיות
בני האהוב
איך נעלמת מחיי
בני האהוב
השארת תהום פעורה בליבי
בני האהוב
ממשיך לכתוב לך
בלי לקבל תשובה
בני האהוב
הלב שלי כואב
עיני דומעות
לו רק היית כאן
לילד הקטן מגבעתיים
אין חברים
לילד הקטן מגבעתיים
נופלות המשקפיים
הילד הקטן מגבעתיים
יתום
לילד הקטן מגבעתיים
קשה לצאת מהבית
והשיניים לא תמיד במקום
לילד הקטן מגבעתיים
קשה לרוץ
קשה לפרוס כנפיים ולעוף
הילד הקטן מגבעתיים
כבר לא רואה כוכבים וירח
והאהבה הסתתרה
והוא לבד ובודד
לילד הקטן מגבעתיים מלאו 87 שנה
הילדים הנכדים והנינים
שמקיפים אותו
לא מצליחים למלא את החסר
לרפא את הכאב
הילד הקטן מגבעתיים
רוצה לרוץ
לפרוס כנפיים
לאהוב
לגעת בכוכבים
והוא מבין שכוח הכבידה
ועומס השנים
יוצרים גבול שקשה לעבור
הילד הקטן מגבעתיים
מקווה שמחר יצמחו לו כנפיים
למד אותי לחיות בשמחה
שמחת הידיעה
שמחת הסקרנות
שמחת החיים
למד אותי לחיות באהבה
אהבת עצמי
אהבת הזולת
אהבת השונה
למד אותי לחיות בתקווה
לחיים טובים יותר
לאהבה גדולה
למד אותי לחיות
ביום אביב
ביום סגריר
ובשגרה
ללכת בשבילי הגיהנום
ולא לאבד את הנשמה
ללכת בשבילי הגיהנום
בלי לחוש אשמה
ללכת בשבילי הגיהנום
ולהתגעגע לבית
ללכת בשבילי הגיהנום
ולא לאבד תקווה
ללכת בשבילי הגיהנום
ולא לשכוח אהבה
ללכת בשבילי הגיהנום
ולזכור …..
משהו למות למענו
מטרה בחיים
מישהו למות למענו
אהבה בחיים
משהו לחיות למענו
מטרה בחיים
מישהו לחיות למענו
אהבה בחיים
המטרה אהבה
לחיות ולא למות
גם אם אלך
בגיא צלמוות
לא אפחד
כי אתה לצידי
כי אתה תושיט לי יד
ותנחמני
כי אתה תתמוך בי
ותעודדני
כי אני נולד לבד
ומת לבד
עירום אגיע לעולם
ועירום אצא ממנו
וכל משאי שאביא
לעולם
ואקח עימי
מהעולם
היא התקווה
תקווה לימים טובים
תקווה לגורל טוב
תקווה לגלגול טוב יותר
תקווה לעולם טוב יותר
תקווה
נע בין רצון חופשי
למחשבה שכבר הכל נקבע מראש
ומנסה לאלתר
אולי לשנות מציאות
ומה אם הכל מוכתב מראש
גם האילתור
האם יש דרך לשנות את הסוף ?
כמו שחקן בהצגה
קורא את הטקסט
כמו שחקן בהצגה
בטוח שאני השולט
והבמאי שם למעלה
רואה וצוחק
כמו שחקן בהצגה
אני לא בטוח מי חשוב יותר
אני
או הטקסט
ואולם שנינו, אני והטקסט
נמוגים עם ירידת המסך .
כמו שחקן בהצגה
גם אני מקווה
להשאיר זיכרון אחרי
שיזכיר שהייתי קיים
שהייתי בעולם
ולא עוד צל חולף
מסיבת גיוס
גלים של ילדים
הופכים לחיילים
גלים של דמעות פרידה
בגיוס
גלים של דמעות שמחה
בשחרור
גלים של דמעות על חופי מדינתינו
חוף המבטחים שלנו
דור אחר דור
אנו מפקידים בידייך מדינתינו
את ילדינו
את חיילנו
הם מגש הכסף
עליו מונחים חיינו וביטחוננו
גלים של ילדים
שהופכים להורים
ששולחים בתורם את ילדיהם לצבא
גלים של תפילות לאלוהים
שישמור עליהם
ויחזירם הביתה בשלום
אוכל את פרי עץ הדעת
אשר אסר האל
אוכל את פרי עץ הדעת
כדי לראות ולהבין
לברוח מגן עדן של שוטים
למציאות של מלחמת קיום
להבין שלדעת
זה לשלם את המחיר
אוכל את פרי עץ הדעת
ומתחרט תוך כדי
האם להשאר עיוור בגן העדן
היה טוב יותר ?
אוכל מפרי עץ הדעת
ולא שבע לעולם
רוצה יותר לדעת
ולא לוותר לעולם
מנסה לפרוש כנפיים
ולעוף לשמיים
ילד שבור
מנסה לראות
כוכבים בשמיים
לב שבור
מנסה לראות
יום שמש בהיר
בימים שבורים
תן חיוך
חבק את עצמך
תן חיוך פנימי
ואהוב את עצמך
ואז תראה
תעוף לשמיים
תראה כוכבים
ויום שמש בהיר
גם ביום סגריר
מדליק לך מנורות
אהובי
שתראה את הדרך
אל ליבי
בלילה האפל של שגרת חיינו
לעיתים נראה שאנו צועדים
כל אחד לבדו
אני לצידך ביום ובלילה
גם כשאינני
אוהב אותך ביום ובלילה
גם כשאינני
מדליק לך מנורות
אהובי
שתראה את הדרך אלי
מדליק לך מנורות
אהובי
כדי שתראה אותי
צועד לצידך